עבור רובינו, כמות הפיקסלים במצלמה מסמלת איכות וחדות תמונה, אולי הרגילו אותנו שיותר זה גם יותר טוב ואולי נדמה לנו שעשרות מליוני פיקסלים ישרתו אותנו טוב יותר, כשאנחנו מצלמים תמונה.
ברור שכמות גדולה של פיקסלים מאפשרת לנו ליצור תמונה גדולה יותר, אך כמה פיקסלים מספיקים לנו להדפסת תמונה בגודל בסיסי והאם באמת ישנה תועלת לאזרח הפשוט במצלמה בעלת עשרים מגה פיקסלים ?

אז מה זה בעצם מגה פיקסלים ?
כל תמונה דיגיטלית מורכבת ממליוני נקודות קטנות, כל נקודה כזאת נקראת פיקסל.
פיקסל בודד הוא בעצם ריבוע מיזערי בבתוך התמונה המסמן צבע אחד בלבד.
קחו למשל את הדוגמא הזו:

[singlepic id=90 w= h= float=none]

גם אם היינו משתמשים בזכוכית מגדלת, היינו מתקשים להבחין בצבעה של הנקודה הקטנה ביותר בתמונה (או בעצם ריבוע). רק כאשר מצרפים מאות או אלפי פיקסלים יחד אנו מתחילים להבחין בתמונה ברורה, כאשר כל פיקסל מייצג צבע שונה או נקודה אחרת בתמונה. ולצורך קבלת תמונה מודפסת, בגודל בסיסי, ניזדקק למליוני נקודות (מגה פיקסלים). אבל איך נדע כמה בדיוק ?

כמה פיקסלים אנחנו בעצם צריכים
כאשר חישבתי את מספר הפיקסלים הדרושים על מנת להדפיס תמונה בהדפסה איכותית, גיליתי כי עשרות מליוני פיקסלים נותרו מיותרים או במילים אחרות, נותרו מחוץ לתמונה:

גודל תמונה בפיקסלים גודל תמונה בס"מ סכ"ה פיקסלים
חישוב גודל הדפסת תמונות
1060X1540 9X13 1.6MP
1180X1770 10X15 2.1MP
1540X2130 13X18 3.3MP
1770X2480 15X21 4.4MP
2360X3540 20X30 8.4MP

המירוץ אחר הפיקסל נראה מיותר פתאום, כאשר תמונה רגילה של 10X15ס"מ דורשת רק 2 מגה פיקסלים
ואפילו הדפסה בגודל 20X30 (גודל דף A4 בערך) דורשת 8 מגה פיקסלים ולרוב אפשר להיסתדר גם עם פחות.

בנוגע למסכים
מרבית מסכי המחשב עובדים עם גודל תמונה (רזולוציה) של 2.5 מגה פיקסלים או פחות.
נכון להיום, רק חלק קטן מהמסכים עובדים עם רזולוציה גדולה יחסית (מעל 5 מגה פיקסלים).

בהתייחס להדפסה במעבדת צילום.
כשצפיפות ההדפסה היא בדרך כלל 300 נקודות לאינטש
(120 נקודות לסנטימטר בערך).

יותר זה בעצם פחות
כעקרון כמות גדולה של פיקסלים מייצרת כמות גדולה יותר של פרטים בתמונה. אבל למעשה, כל פיקסל במצלמה שלנו חולק את מקומו עם מליוני פיקסלים אחרים. ולפעמים, כשיש יותר מידי פיקסלים, יכול להיות לו צפוף…
בכל מצלמה דיגיטלית קיים חיישן אשר קולט את התמונות וכל חיישן מורכב מרשת של מליוני פיקסלים, כאשר כמות הפיקסלים גדלה ושטח החיישן נישאר זהה, נוצרת סוג של "התפוצצות אוכלוסין" – הפיקסלים נאלצים להצתמק בגודלם, מה שמפחית את רמת דיוק הצבע שלהם, וגם נאלצים להצתופף, מה שגורם להתחממות ולרעש דיגיטלי (מצב בו הפיקסלים "ממציאים" צבעים).
במצלמות מקצועיות שטח החיישן גדול משמעותית ויכול בקלות להכיל כמויות גדולות של פיקסלים.

כולנו רוצים להיות מליונרים
לא מפתיע שיצרני מצלמות מגדילים את כמות הפיקסלים בכל דגם חדש של מצלמה, ומדגישים את מספרם כסימן לאיכות. כולנו רוצים מליוני פיקסלים במצלמה ויצרני המצלמות שמחים למכור לנו אותם.
כל דגם חדש מכיל הבטחות לתמונות ברורות יותר, חדות יותר וגדולות יותר. וכל דגם חדש מאובזר במחשב קטן שמרבית תפקידו הוא למנוע את תוצאות התפוצצות האוכלוסין שציינתי כאן קודם.
בכל פעם שמישהו הגיע לרכוש ממני מצלמה (במהלך שלוש שנות עבודתי כמוכר מצלמות), כמעט תמיד השאלה הראשונה הייתה "כמה מגה פיקסלים יש במצלמה?", מתוך הנחה שיותר זה יותר טוב כמובן.

מליוני פיקסלים ימצאו מובטלים
אם טרחתם לקרא עד כאן, אני מקווה שהבנתם שבעולם הצילום כמעט שום דבר הוא לא כפי שהוא נראה ואם אתם שוקלים להחליף מצלמה, רצוי שתעשו זאת מסיבה טובה יותר מחוסר במגה פיקסלים.